וְקַשְׁיָא דְּבַר קַפָּרָא עַל דְּבֵית שַׁמַּי דְּבֵית שַׁמַּי אוֹמְרִים הַכֹּל יִיפָּדֶה וְיֵאָכֵל בִּפְנִים חוּץ מִשֶּׁנִּיטְמָא בְּאַב הַטּוּמְאָה בַּחוּץ. מָה בֵּין אַב הַטּוּמְאָה לִוְולַד הַטּוּמְאָה בֵּין בַּחוּץ בֵּין בִּפְנִים. זֶה וְזֶה לֹא דְּבַר תּוֹרָה הוּא. שֶׁלֹּא אוֹמְרִים אֵינוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁנִּכְנַס וְיוֹצֵא. מֵעַתָּה לֹא ייִפָּדֶה שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִים אֵינוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁינִי נִכְנַס לִירוּשָׁלֵם וְנִפְדָּה. בְּשָׁעָה שֶׁנִּיטְמְאוּ בִּפְנִים מְחִיצָה תוֹפָסָתוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁנִּיטְמָא בַּחוּץ אֵין מְחִיצָה תוֹפָסָתוֹ. וַאֲפִילוּ עַל דִּבֵית הִלֵּל לֵית הוּא מַקְשִׁייָא. דְּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים הַכֹּל ייִפָּדֶה וְיֵאָכֵל בַּחוּץ חוּץ מִשֶּׁנִּיטְמָא בִּוְולַד הַטּוּמְאָה בִּפְנִים. מַה בֵּין וְולַד הַטּוּמְאָה בֵּין בַּחוּץ בֵּין בִּפְנִים זֶה וְזֶה לֹא מִדִּבְרֵיהֶן הוּא. כְּשֶׁהִכְנִיסָן עַל מְנָת דְּלֹא תִתְפָּשֶׂנּוּ מְחִיצָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בשהכניסן וכו'. הא דקאמרי ב''ה בשנטמא בולד הטומאה בחוץ יאכל בחוץ מירי בשהכניסן בתחילה על מנת שלא תתפשנו מחיצה הלכך אף שהכניסו לירושלים יוציאנו ויאכל בחוץ שלא קלטתו המחיצה:
ואפי' על דב''ה לית הוא מקשיא. בתמיה כלומר דסוף סוף לבר קפרא נמי מ''ט לא הקשו עליו אפילו מדברי בית הלל דבית הלל אמרי הכל יפדה וכו' חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים וכי מה בין בולד הטומאה לבין בחוץ ולבין בפנים לא זה וזה מדבריהן הוא לבר קפרא וא''כ אף בשנטמא בולד הטומאה בחוץ יהא נפדה ונאכל בפנים:
בשעה שנטמא וכו'. כלומר אלא היינו טעמייהו דב''ש דמחלקין בין בפנים לבחוץ משום שבשעה שנטמא בפנים מחיצה תיפסתו כבר מקודם. שנטמא אבל אם נטמא בחוץ אין מחיצה תופסתו שבשעה שנכנס כבר היה טמא ולקמן משני לה שפיר להאי קושיא מעתה לא יפדה:
מעתה לא יפדה. בירושלים משום דאיכא ג''כ חששא שלא יאמרו ראינו מע''ש שנכנס לירושלים ונפדה:
תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא אָמַר אַב הַַטּוּמְאָה דְּבַר תּוֹרָה וְולַד הַטּוּמְאָה מִדִּבְרֵיהֶן. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בֵּין זֶה בֵין זֶה דְּבַר תּוֹרָה. 18b וְקַשְׁיָא דְּבֵית שַׁמַּי עַל דְּרִבִּי יוֹחָנָן דְּבֵית שַׁמַּי אוֹמְרִים הַכֹּל ייִפָּדֶה וְיֵאָכֵל בִּפְנִים חוּץ מִשֶּׁנִּטְמָא בְּאַב הַטּוּמְאָה בַּחוּץ. מִה בֵּין וְולַד הַטּוּמְאָה בַּחוּץ וּבֵין אַב הַטּוּמְאָה בַּחוּץ זֶה וְזֶה דְּבַר תּוֹרָה הוּא. וַאֲפִילוּ עַל דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל לֹא מַקְשִׁייָא. דְּבֵית הִלֵּל אָֽמְרִין הַכֹּל ייִפָּדֶה וְיֵאָכֵל בַּחוּץ חוּץ מִשֶּׁנִּיטְמָא בִּוְלַד הַטּוּמְאָה בִּפְנִים. מָה בֵּין וְולַד הַטּוּמְאָה בִּפְנִים מָה בֵין אַב הַטּוּמְאָה בִּפְנִים זֶה וְזֶה לֹא דְּבַר תּוֹרָה הוּא. לֹא הֲוֵי בָּהּ רַבָּנִין אֶלָּא עַל דְּבַר קַפָּרָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא הוו בה רבנן אלא על דבר קפרא. כלומר אלא באמת לא הקשו הרבנין בבית המדרש כך כ''א לדברי בר קפרא הוא שהקשו מדברי ב''ש דב''ש אומרים וכו' מה בין אב הטומאה בין בפנים בין בחוץ וכי זה וזה לא דבר תורה הוא. לולד הטומאה הכתוב כאן טעות הוא אגב שטפא דלעיל ובשקלים פ' בתרא דאיתא כהאי ענינא לא גריס לה כ''א כדפרישית ומשני היינו טעמא דמה שנטמא בפנים יפדה ויאכל בפנים ואפי' נטמא באב הטומאה שלא יאמרו ראינו מעשר שני שנכנס לירושלים ויצא אינו הכתוב כאן בספרים אינו טעות דהוי כמו ראינו כלומר הרי זה מעשר שני וכו' א''נ קיצור המלה הוא כדרך הש''ס הזה:
ואפי' על דברי ב''ה לא מקשיא. בתמיה כלומר מאי חזית דמקשית לר' יוחנן מדברי ב''ש ולא מקשית אפי' לדברי ב''ה דאמרי הכל יפדה וכו' חוץ משנטמא בולד הטומא' בפנים תקשה ג''כ מה בין וכו' זה וזה לא דבר תורה הוא בתמיה:
וקשיא דב''ש על ר' יוחנן. לר' יוחנן דאמר אף ולד הטומאה מן התורה קשיא הא דב''ש דאמרי הכל יפדה וכו' חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ וכי מה בין ולד הטומאה ומה בין אב הטומאה בחוץ זה וזה דבר תורה הוא:
בין זה ובין זה דבר תורה. שהראשון לטומאה הוא ולד וטומאתו לאחרים גם כן מן התורה דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא וגו' מי לא עסקינן דנגע בראשון והוי ליה שני:
אב הטומאה דבר תורה. טומאתו מן התורה וולד הטומאה אין לו טומאה לטמא אחרים אלא מדבריהם דאלו לטומאת עצמו לא פליג בר קפרא דהא בהדיא כתיב וכל אשר יגע בו הטמא יטמא והטמא הוא אב ואשר יגע בו הוא ראשון וזהו ולד הטומאה ולא פליגי אלא בשני לבר קפרא מדבריהן ולר' יוחנן אף השני דבר תורה:
רִבִּי יַעֲקֹב דְּרוֹמִיָּא בָּעֵא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי נִטְמָא חוּץ לִירוּשָׁלֵם וְנִכְנַס לֹא יֵצֵא שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִין רָאִינוּ מַעֲשֵׂר שֵׁינִי נִכְנַס לִירוּשָׁלֵם וְיוֹצֵא. קוֹל יוֹצֵא לְיוֹצֵא. וְאֵֵין קוֹל יוֹצֵא לְפָדוּי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבי יעקב דרומיא בעי קומי ר' יוסי. על הא דמתרץ לעיל לב''ש דטעמא דמה שנטמא בפנים יפדה ויאכל בפנים ואפי' נטמא באב הטומאה משום שלא יאמרו ראינו מעשר שני שנכנס לירושלים ויצא א''כ מעתה אפי' נטמא חוץ לירושלים ונכנס לא יוציאנו שלא יהו אומרים ראינו וכו'. וכ''ת הא כבר מתרצינן נמי להא דמשום שבשעה שנטמא בחוץ אין מחיצה תופסתו סוף סוף קשיא הא דהקשה לעיל מעתה נמי לא יפדה שלא יאמרו ראינו למע''ש שנפדה בירושלים וזה עיקר הקושיא דר' יעקב וכלומר דמ''מ הדרא הקושיא על הא דמחלקי ב''ש בין נטמא בחוץ לבין נטמא בפנים ומשני דלעולם האי תירוצא עיקר שלא יאמרו ראינו וכו' ואם נטמא בחוץ טעמא הויא משום דאין המחיצה תופסתו והא דתקשי מעתה לא יפדה נמי משום האי חששא שאני הוא משום דקול יוצא על זה שיוציאו אותו מירושלים ואיכא חששא שלא יאמרו ראינו אבל אין קול יוצא לפדוי:
אָמַר רִבִּי זְעִירָה הָדָא אָֽמְרָה מַעֲשֵׂר שֵׁינִי טָהוֹר שֶׁהִכְנִיסוֹ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תִתְפְּשֶֹנּוּ מְחִיצָה אֵין מְחִיצָה תוֹפָסָתוֹ. רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי טָהוֹר דְּבַר תּוֹרָה וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. אֶלָּא כֵנִי עָבַר וּפָדָה פָּדוּי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא כיני. אלא כן אתה יכול לומר דהתנאי מהני בטהור לגמרי לענין שאם עבר ופדה אותו פדוי הוא אבל להוציאו לכתחלה לא מהני:
רבי יונה בעי. על הא דר' זעירא טהור דבר תורה ואת אמר הכין בתמיה ונראה דה''ג טהור אף מדבריהן ואת אמר הכין שהרי האי שנטמא בולד הטומאה ג''כ טהור דבר תורה הוא ויש לפרש לפי גי' הספר דה''ק הרי מעשר שני טהור מדבר תורה הוא שיכניסנו לירושלים ואת אמר הכין שיועיל בו התנאי הא כי גזור רבנן בקליטת מחיצה על טהור הוא דגזור והניחא זה שנטמא בולד הטומאה מבחוץ דנהי דטהור מן התורה הוא מדרבנן מיהת אית ביה טומאה אבל האי טהור לגמרי הוא ומהיכי תיתי דמהני ביה תנאי:
הדא אמרה מעשר שני טהור וכו'. מדקאמר דמהכי תנאי א''כ שמעת מינה דאף במעשר שני טהור מהני התנאי על מנת שלא תקלטנו המחיצה ואין המחיצה קולטתו דהא הא האי מע''ש שנטמא בולד הטומאה טהור הוא מן התורה ומהני ביה התנאי:
רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן צְבִי עָשׂוּ כְקָדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת לִטְעוֹן הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
צבי עשו אותו כקדשי בדק הבית לטעון העמדה והערכה. כלומר הואיל והוא קדשי בדק הבית וטעון העמדה והערכה לפיכך משמת אין לו פדייה ויקבר ור''ש לטעמיה דס''ל בפ''ז דתמורה קדשי בדק הבית אם מתו יפדו דאינן בכלל העמדה והערכה:
הלכה: מַה טַעְמָא דְּרִבִּי יוּדָה. כֶּסֶף רִאשׁוֹן וְלֹא כֶסֶף שֵׁינִי. אֶלָּא מִן מָה דְּאִינּוּן מֵתִיבִין לֵיהּ מִקַּל וָחוֹמֵר הוּא מוֹתִיב לוֹן מִקַּל וָחוֹמֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מ''ט דרבי יהודה כסף ראשון וכו'. כדפרישית במתני' והכי דריש לה בספרי פ' ראה:
אלא מן מה דאינון מתיבין ליה מק''ו וכו'. כלומר והא דלא השיב כן לחכמים משום דהואיל ואינהו השיבו לו מהק''ו ממעשר עצמו לפיכך הוא השיב להן ג''כ מק''ו כלומר תשובה על האי ק''ו דאיכא למיפרך אף לדבריכם דלית לכו האי דרשא:
משנה: הַלּוּקָּח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֶׁנִּיטְמָא יִיפָּדֶה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר יִיקָּבֶר. אָֽמְרוּ לֹו לְרִבִּי יְהוּדָה מָה אִם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַצְמוֹ שֶׁנִּטְמָא הֲרֵי זֶה נִפְדֶּה. הַלּוּקָּח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֶׁנִּיטְמָא אֵינוֹ דִין שֶׁיִיפָּדֶה. אָמַר לָהֶן לֹא אִם אָמַרְתֶּם בְּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי עַצְמוֹ שֶׁכֵּן הוּא נִפְדֶּה בְּטָהוֹר וּבְרִחוּק מָקוֹם תֹּאמְרוּ בְּלָקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֶׁאֵינוֹ נִפְדֶּה בְּטָהוֹר וּבְרִיחוּק מָקוֹם. צְּבִי שֶׁלְּקָחוֹ בְכֶסֶף מַעֲשֵׂר וּמֵת יִיקָּבֵר עַל יְדֵי עוֹרוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יִיפָּדֶה. לְקָחוֹ חַי וּשְׁחָטוֹ וְנִטְמָא יִיפָּדֶה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר יִיקָּבֵר. לְקָחוֹ שָָׁחוּט וְנִטְמָא הֲרֵי הוּא לֹו כְפֵירוֹת. הַמַּשְׁאִיל קַנְקַן לְמַעֲשֵׂר שֵׁינִי אַף עַל פִּי שֶׁגָּפָן לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר. זָלַף לְתוֹכָן סְתָם עַד שֶׁלֹּא גָפָן לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר מִשֶּׁגָּפָן קָנָה מַעֲשֵׂר. עַד שֶׁלֹּא גָפָן עוֹלוֹת בְּאֶחָד וּמֵאָה. מִשֶּׁגָּפָן מְקַדְּשׁוֹת כָּל שֶׁהֵן. עַד שֶׁלֹּא גָפָן תּוֹרֵם מֵאַחַת עַל הַכֹּל מִשֶּׁגָּפָן תּוֹרֵם מִכָּל אַחַת וְאַחַת. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים מְפַתֵּחַ וּמְעָרֶה לְגַת וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מְפַתֵּחַ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְעָרוֹת. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּמָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לִימָּכֵר סְתוּמוֹת אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לִמָּכֵר פְּתוּחוֹת לֹא יָצָא הַקַּנְקַן לְחוּלִין. וְאִם רָצָא לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ לִמְכּוֹר בְּמִידָּה יָצָא הַקַּנְקַן לְחוּלִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ חָבִית זוֹ אֲנִי מוֹכֵר לָךְ חוּץ מִקַּנְקַנֶּיהָ יָצָא הַקַּנְקַו לְחוּלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לקחו שחוט ונטמא הרי הוא כפירות. שנחלקו בהן ר' יהודה וחכמים לעיל והלכה כת''ק:
מתני' המשאיל קנקן למעשר שני. שהיה לו יין של מעשר שני והשאיל את הקנקנים שלו כדי להכניס בהן אותו יין:
אע''פ שגפן. שסתם את פיהם לאחר שמילאן לא קנה מעשר את הקנקנים ואין נתפסים בקדושת מעשר:
זלף לתוכן סתם. כנס יין לתוכם סתם:
עד שלא גפן לא קנה מעשר. בגמ' מפרש דה''ק אם עד שלא גפן קרא שם ועשהו מעשר לא קנה מעשר את הקנקנים אין הקנקנים שייכים להמעשר אבל אם לאחר שגפן קרא שם להמעשר הרי הקנקנים ג''כ בכלל קריאת השם שנתנם להמעשר וקנה מעשר אותן וצריך למכרם ולאכול בדמיהן בירושלים כדין מע''ש:
עד שלא גפן עולות באחד ומאה. כלומר וכן הדין בתרומה אם עד שלא גפן קרא שם לאחת מהן לתרומה ונתערבה זו של תרומה במאה של חולין עולות באחד ומאה כדין תרומה שעולה באחד ומאה ואם משגפן קרא שם תרומה עליה מקדשות בכל שהן כדין חבית סתומה של תרומה שנתערבה אפי' באלף של חולין מדמעת כולן דחבית סתומה חשיבא ולא בטלה וצריך למכרן כולן לכהן דמי תרומה חוץ מאחת מהן שנוטל הכהן בלא דמים כדין דימוע של תרומה:
עד שלא גפן תורם מאחת על הכל. וכן הדין בתחלה כשרוצה לקרות שם לתרומה ועד שלא גפן קורא שם ותורם מאחת על הכל ומשגפן ורוצה לקרות שם תרומה תורם מכל אחת ואחת דמכיון שסתם אותן כל אחת ואחת בפני עצמה חשיבא ולא הוי מן המוקף הלכך תורם מכל אחת ואחת:
מתני' בית שמאי אומרים מפתח ומערה לגת. בגמרא פליגי אמוראי בפירושא דהך מילתא דחד אמר על הרישא ואמתני' דלעיל קאי דקתני משגפן תורם מכל אחת ואחת ואם רוצה לתרום מאחת על כולן ב''ש אומרים מפתח אותן ומערה לגת ואז תורם אחת על הכל וב''ה אומרים די בפתיחה ואין צריך לערות אותן. וחד אמר על ענינא דסיפא קאי דבמוכר איירי והאי פירושא עיקר דהשתא שייך שפיר האי בד''א דאבתרה וה''פ ב''ש אומרים מפתח ומערה לגת. בלוקח קנקנים סתומות איירי דהדין בהן דיצא הקנקן לחולין כדתנן בפ''ק ואם רוצה המוכר שלא יצא הקנקן לחולין שלא יהא נבלע בדמי היין ויהי' צריך הלוקח לקנות הקנקן מפתח ומערה לגת וב''ה אומרים שא''צ לערות אלא במפתח סגי:
בד''א. דלב''ה מיהת צריך לפתוח אותן במקום שדרכן למכור סתומות דאם אינו מפתח יוצא הקנקן לחולין אבל במקום שדרכן לימכר פתוחות אפי' עכשיו מוכרן סתומות א''צ לפתוח אותן ולא יצא הקנקן לחולין וכדתנן נמי להא בפ''ק:
אבל אם רצה להחמיר על עצמו למכור במדה. כלומר שהמוכר רוצה להחמיר על עצמו שלא יצטרך הלוקח לתת לו דמי הקנקן ומוכר את היין שבו במדה בכך וכך מדות שיש בקנקן אז יצא הקנקן לחולין לפי שנבלע בדמי היין דהואיל ואומר לו כך וכך מדות יין יש בו הרי הקנקן ג''כ בכלל הקנייה ויצא לחולין וא''צ לעשות דמים בעד הקנקן כדי לאכול דמיו בקדושת מעשר משום שהמוכר גילה דעתו שהקנקן בכלל הדמי מעשר שנתן לו:
ר''ש אומר וכו'. כלומר דר''ש בא להוסיף שאף שאומר לו חבית זו אני מוכר לך חוץ מקנקנה שאני משייר הקנקן בשביל שהנחתי רביעית יין חולין שלי שיש בה אעפ''כ יצא הקנקן לחולין שנבלע בדמי המעשר שנתן לו זה:
ר' יוסי אומר יקבר. דמחמיר טפי מר' יהודה וס''ל דלעולם הוי כפירות הלקוחין בכסף מעשר:
לקחו חי ושחטו ונטמא יפדה. כשאר פירות הלקוחין בכסף מעשר והכא לא פליג ר' יהודה משום דכשלקחו חי היה יכול להוליכו בכל מקום שירצה ואין לו ריחוק מקום:
ר''ש אומר יפדה. קסבר פודין את הקדשים להאכילן לכלבים ואין הלכה כר''ש:
צבי שלקחו בכסף מעשר. כדתנן בפ''ק שלוקחין חיה מכסף מעשר לבשר תאוה ואם מת יקבר על ידי עורו כלומר עם עורו דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים כשאינם ראוים כלל כדהכא וכה''ג שאינן אלא לכלבים אבל אם ראוים קצת למאכל אדם אפי' ע''י הדחק פודין כדתנן לעיל בפרק ב כרשיני מעשר שנטמאו לדברי חכמים יפדו:
לא אם אמרתם במעשר שני עצמו שכן נפדה בטהור בריחוק מקום. כדכתיב וכי ירחק ממך המקום וגו' ונתת בכסף אבל הלקוח בכסף מעשר חוץ לירושלים אינו נפדה כשהוא טהור כדתנן בפ''ק הלוקח פירות שוגג וכו' מזיד יעלו ויאכלו במקום ואינו יכול לפדותן ואין הלכה כר' יהודה:
ר' יהודה אומר יקבר. בגמרא קאמר טעמא דר' יהודה דדריש כסף ראשון ולא כסף שני כלומר פעם אחד מחללין הפירות על הכסף ולא הפירות שלקחן בכסף זה דכשהוא פודן על הכסף הוי ליה כסף שני:
מתני' הלקוח בכסף מעשר. פירות שלקחן בכסף מעשר שני בירושלים ונטמאו יפדה כדין מעשר עצמו:
רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא בָּעֵא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא נִטְמָא בִּוְלַד הַטּוּמְאָה וּפְדָיוֹ וְחָזַר וְנִיטְמָא בְּאַב הַטּוּמְאָה. 19a נֹאמַר אִם הָיוּ הַמָּעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת קַייָמוֹת מְחַלֵּל עֲלֵיהֶן וְאִם לָאו אֵינוֹ מְחַלֵּל עֲלֵיהֶן. וְאֵין לוֹקִין לֹא עַל הַמָּעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת וְלֹא עַל הַמָּעוֹת הַשְּׁנִיּוֹת. רִבִּי יוֹנָה בָעֵי אַף לְלוֹקֵחַ כֵּן. אָמַר רִבִּי מָנָא מְחִיצָה תוֹפֶסֶת וְהַלּוֹקֵחַ תוֹפֵס. כְּשֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר בִּמְחִיצָתָהּ כָּךְ נֶאֱמַר בְּלוֹקֵחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבי יונה בעי אף ללוקח כן. הך בעיא אליבא דב''ש היא דקסברי דמחיצה קולטת ואפי' לשנטמא בולד הטומאה אם נאמר אף לענין לוקח כן דקי''ל דמעשר שני אין מוכרין אותו ואם עבר ומכרו אם מוציאין המעות מיד הלוקח או לא וא''ר מנא מסתברא מחיצה תופסת והלוקח תופס כשם שנא' במחיצתה דאם עבר והכניס הטמא תופסת כך נאמר בלוקח דאין מוציאין מידו:
ואין לוקין וכו'. כלומר שאם הוציא מעות הפדיון חוץ לירושלים והוציאן שם אין לוקין עליהן לפי שאין לוקין אלא על המעשר שני עצמו שהכניסו לירושלים ויצא ואכלו בחוץ בלא פדייה:
נאמר. דמסתברא דכך הוא אם המעות הראשונות שפדה עליהן קיימות חוזר ומחלל עליהן ומוציאו לחוץ ואם לאו אינו מחלל עליהן כלומר דצריך לחזור ולפדותו ואע''פ שכבר נפדה וכן א''צ עכשיו לאכלו בפנים דוקא דמה שחוזר ומחלל אינו אלא חומרא בעלמא:
נטמא בולד הטומאה. בפנים ופדיו וחזר ונטמא באב הטומאה מהו מי אמרינן הואיל ועכשיו טמא באב הטומאה יש לו תקנה להוציאו לחוץ ואם צריך לחזור ולפדותו או לא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source